|
|
318 פרק תשיעי הקו שהוביל אלתוסר היה ברור : מאז המאה התשע עשרה אידיאות כגון "תודעה כוזבת", "פטישיזציה של סחורות", "ניכור" "המעמד כשלעצמו" היו אמורות להסביר את סירובם העיקש של "הפועלים" להכיר ב"מציאות המעמדית" . אולם גם אם העובדים המנוצלים בקווי הייצור המטריאליים שרויים ב"הכרה מזויפת", אין זה אומר חלילה שהתיאוריה מופרכת . מוטב פשוט "לקרוא מחדש" ( relire ) ולהיווכח שכולם טעו בהבנת מרקס, כולל מרקס . אין יותר סובייקטים המכירים את המציאות, המנסים לשלול אותה, לסרב לה, או לשנותה . זהו . קיימת "טוטליות מבנית" בלבד השולטת בכל והמייצרת מיני אידיאות עבור אותם יצורים המשלים עצמם שהם סובייקטים חושבים . זאת הראיה הפוסט-סטליניסטית שאכן התאימה היטב לאבק האדם שהתקיים בטוטאליות הרוסית שבשליטת ברז'נייב וחבורתו בשנות השבעים . שרידי הדטרמיניזם שעוד נותרו בפולחן "המבניות" סולקו על ידי מישל פוקו, עוד אחד מתלמידיו האובדים של אלתוסר . פוקו, כמו האחרים, היה חבר במפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אלא שהוא עזב אותה לאחר תקופה קצרה, אולי משום שהקומיסרים המתקדמים במפלגה לא יכלו להסכין ( "להכיל" בעגה הפוסטיסטית ) עם נטיותיו...
To the book |
|
|