208 פרק שביעי הללו לא יכלו עוד לשמש כמסגרת מדעית שניתן להתחקות באמצעותה אחר תופעות משקיות שונות . שלישית, בתחילת המאה העשרים אי אפשר היה להתעלם מקיומה של עלייה מסיבית בשכר הריאלי של השכירים במשקים הקפיטליסטיים המפותחים . היה אף גידול משמעותי ביכולת הצריכה של העובדים התעשייתיים ובעיקר בכוחם הפוליטי . יתר על כן, עלייה זאת בשכר העבודה, ביכולת הצריכה ובכוח הפוליטי, לא הייתה ארעית – ומכל מקום, היא הייתה יציבה הרבה מעבר לתנודות המחזוריות שניבאו ריקרדו ובעקבותיו מרקס . אף בראייה מרקסיסטית אוהדת, תיאוריית ערך העבודה ( המופשטת ) של מרקס, אשר הייתה מבוססת על מחסור ודלות של העובדים ולחץ מחזורי מתמיד של עובדים מובטלים על שוק העבודה – לא התאימה למגמות הללו . רביעית, הייתה צמיחה מתמדת במגוון המיומנויות והמקצועות התעשייתיים . כן נוצרה התרבדות סבוכה בהכנסות, הן של השכירים והן של בעלי ההון . התהליכים הללו היו מנוגדים לתהליכי סטנדרטיזציה בעבודה ולפישוט המיומנויות של העובדים שאותם חזה מרקס . באופן דומה, שיעורי הרווח, אף שנטו לתנודות מחזוריות, לא הראו מגמת נפילה קבועה לטווח ארוך – וזאת דווקא בעידן של עליי...
To the book