116 פרק רביעי תשובה : כפי שנראה בהמשך פרק זה וכן בפרק הבא – לכלכלנים אין שמץ אפשרות לדעת על השינוי הזה בביקוש . עוד פחות הם יכולים לדעת על ההשפעה הכמותית כביכול של כל אחת ואחת מן התנודות הללו על הכמות המבוקשת . הם פשוט באפלה . כאן נכנסת בעיה אחרת, החושפת סתירה יסודית הטמונה בשורשי הדוקטרינה . אחת מעיקרי האמונה המרכזיות היא, כאמור, האוטונומיה של הצרכן . הצרכן הריבוני היחיד הוא נזר היקום הניאו-קלסי . כל הליברליזם המעשי מבוסס על הפיכת היחיד לשליט היקום . אחרת חזרנו למשטרים קולקטיביים המבוססים על היררכיות, אוליגרכיות, פלוטוקרטיות, תיאוקרטיות, טיראניות, פטריארכליות ושאר מגיפות . האוטונומיה של הצרכן מתבטאת בספונטניות שלו, כלומר בשינויים בלתי צפויים בטעמיו, במחסוריו, בגחמותיו וברצונותיו כיצור ריבוני . אבל משמעות האוטונומיה של היחיד היא, שפונקציית הביקוש שלו הינה שרירותית, ושאין לדעת עליה דבר באופן מדעי . ומכאן, שלא ניתן להתייחס אל תיאוריית הערך הניאו-קלסית כמדעית או לחשוב על מדע הכלכלה כמדע . סתירה זאת לא נעלמה מעיני אלפרד מרשל, ממייסדי הדוקטרינה הניאו-קלסית, אך הוא מצא את הדרך השלישית, דרך ה...
To the book