|
|
66 פרק שני התשובה שלו מפתיעה בפשטותה הגאונית והפכה לאבן יסוד בדוקטרינה של הניהול העסקי . לפי טובין, כאשר הנכסים הריאליים של הפירמות יותר יקרים מאשר נכסיהן הפיננסיים – הפירמות נוהגות לקנות מניות של פירמות אחרות במקום להשקיע ריאלית בהקמת מפעל חדש ( ולהפך, כאשר הנכסים הריאליים זולים יותר ) . נניח שבעלי אינטל מתכננים לפתח צ'יפ מסוג חדש אבל הם נתקלים בפירמה שכבר מקדימה את אינטל בהרבה ומחירה בבורסה יהיה זול יותר מאשר ההשקעה בפיתוח עצמי . לפי טובין, במצב כזה משתלם לאינטל לרכוש את מניותיה ולמזג אותה בנכסיה . באופן כללי, פירמות יקנו מניות של פירמות אחרות במקום להשקיע בהקמת קווי יצור חדשים ( "השקעות ריאליות" ) אם ההון הפיננסי זול יחסית למחירי הנכסים הריאליים – והן יעשו ההפך אם מחירי המניות יקרים ממחירי המכונות וקווי הייצור . היחס המעשי הקובע את כדאיות ההשקעה בנכסים קבועים במשק, לפי טובין, הוא היחס בין מחיר הנכסים של הפירמות ( שווי השוק ) לבין "עלות ההחלפה" שלהם ( replacement cost ) . ליחס הזה קרא טובין בשם Q . אם Q-ה גבוה מ- 1 ( כלומר מחיר ההון הפיננסי גבוה ממחיר הנכסים הקבועים ) , כדאי להשקיע ב...
To the book |
|
|