|
|
406 קול הדם | הלל ויס נאום פרס הנובל של עגנון . שנים רבות רדף עגנון ורדפו בעבורו אחר פרס 1 אבל לא הפרס היה תכלית עבודתו וגם לא ההכרה הציבורית, אלא הפולחן הנובל . של הכתיבה שבנסיבות מסוימות הפך למה שנקרא “עבודת ה׳” כמו עבודת הלוויים במקדש, שהוא ממשיכה וכך במוקד נאומו . השירה שבפה שהפכה לשירה שבכתב הנזכרת בנאום כמקור השיוך של עגנון כדוגמת פולחן הילקוטים שלו, ספרי הקודש שכתב ואף אותם הוא מזכיר בנאום ומקדימם לסיפוריו . רדיפה אחר הכבוד מוכחשת מפיו תדיר ומעולם לא שכנע ואפילו לא את 2 ההתפתלות הזאת עולה ללא הרף בהקשר הפרס ומביישת, וגם נענשים עצמו . עליה בכתיבה עצמה שעשויה לשכוח את האתוסים שהיא מפתחת ותלויה בהם . לפי שאם יתגלו מצפוניו של המכסה דברו ומסתתר, ייחשף במלואו רגש האשמה שלו, רגש הגאווה ולא יצליח . הוא חשש גם מביטול הפרס והתבזות מכוח דיבורים מוקדמים, ואפשר שגם החלוקה בינו לבין המשוררת נלי ז׳קש נזקפה לדליפת הבשורה בטרם גמלה ההחלטה הסופית . עניין הכבוד ורדיפתו העכיר את חייו של עגנון וההתפתלות וההסתתרות, ואף ההומור העצמי, האירוניה והסרקזם ואף הפאתטיות הן חלק ממסכת החשדניות העצמיות שלו שצפו...
To the book |
|
|