י סייורי ייו 397 מה סיפרתי ומה לא סיפרתי . אילו היה הדבר עכשיו הייתי מספר לה מעשה בבתו של מלך, כבת שבע עשרה או שמונה עשרה היתה, וזקופה היתה כחלוצה צעירה ביום שהיא עולה לארץ . פעם ראשונה שראיתיה עמד בי לבי וביקשתי לבכות, שפיזר הקדוש ברוך הוא את חנו על בנותיהם של אומות העולם . או שמא חן זה מחנם של מלכי בית דוד הוא, שהיא מזרעם . שכשהיתה מלכת שבא אצל שלמה נתן לה כל חפצה אשר שאלה ונולדו ממנה מלכי חבש . הגבהתי את כובעי לכבודה ובירכתי אותה . ניענעה לי ראשה מעין הודיה, והלובן שבעיניה הבהיק כצדף פלאים . צדף מעין זה מצאתי ביום סתיו על שפת ימה של יפו . ועדיין היתה רוחמה הקטנה קיימת . את שמה של יעל חיות שמעת, שמה של רוחמה לא שמעת . אבל אני אומר לך, רוחמה זו שווה יותר מיעל חיות . אם כן למה הנחתי את רוחמה ורצתי אחר יעל חיות, מפני שבאותו פרק עדיין לא הבשיל שכלי, ונהגתי כמנהג הבחורים שבורחים ממה שיפה להם ורצים אחר מה שאין יפה להם . ולא בחורים בלבד עושים כן, אלא כל אדם עושה כן ואפילו הדומם . שמא תאמר וכי אפשר לדומם לברוח, והריהו דבוק לשורשו . אומר אני לך, אני עצמי ראיתי כן, שבזמן שהייתי מחובשי בית המדר...
To the book