פרשה ראשונה ומקורותיה ההיסטוריוגרפיים

494 קול הדם | הלל ויס הכינוי של העיר מאגנצה כ״מגן וצנה״ ( עמ' 128 ) 108 אופייני לספרות ההיסטוריוגרפית . כך גם השמות, האירועים והתאריכים הנזכרים שם, חלק מן הצירופים הלשוניים ( כגון : ״התועים״ – נושאי הצלב, הצלבנים ) , המוטיבים הקשורים בעקידה, הצירוף ״העוקד והנעקד״ הקשור בהלכות קידוש-השם, ותיאור ההתנהגות בשעת קידוש-השם ( ״ובפשטם את צוארם לשחיטה ובירכו על השחיטה בשמחה גדולה״, עמ' 129 ) . עגנון מפתח, כנראה בדרך משל, את המסופר באיגרתו של ר׳ שלמה בר׳ שמעון ( ברנפלד, עמ׳ קסב ) : ״כשראו בני ברית קודש, כי נגזרה הגזירה ונצחוםכ האויבים שנכנסו בחצר, ויצעקו כולם יחד זקנים וילדים בחורים ובתולות עבדים ושפחות״ . המוטיב של העבד הנכרי השלם עם אדוניו הוא בבוּאה של מוטיב חשוב המופיע גם בפרשה שנייה ב"הדום וכסא" ובפרקים המוקדשים לבני הרכבים : ״אף הם דבקו באלקי ישראל ומסרו עצמם להריגה כאדוניהם וכגבירותיהם … אבל הם בחרו מיתה מחיים וחיי עולם מכלימת נצח״ ( עמ' 129 ) . המטפורה המאירה את הסיטואציה שבּהּ נתון המספר היא הבחירה בחיי עולם על ידי בחירה במוות . עגנון חוזר למוטיב העבדים והשפחות שהקריבו עצמם בגזירות בפרשה...  To the book