הסבּלים

482 קול הדם | הלל ויס התקשרויות חדשות בתוכה . הדמויות – הנפשות הפועלות המייצגות הוויות רוחניות – צוברות דינמיקה עצמאית . לדוגמה : המספר משוחח עם אשתו ואומר לה ״אם את רוצה לכי״ ( עמ' 105 ) , וברור שאין אדם יכול לומר כן לנשמתו . ״נטלה אשתי את צעיפה ואת נרתיקה ולקחה עמה את בתנו הקטנה״ ( שם ) . הענקת הקשר חדש לגיבורי העלילה – הקשר שסיבתיותו אנלוגית למישורים אוטוביוגרפיים ולוגיים – מטשטשת את הריאליזאציה והאלגוריזציה הפשטנית של מקורות ״המוות״ . ההקשרים החדשים אינם פועלים באופן הדוק עם היחסים הקיימים בין הסמלים או הסימנים במקורות הספרותיים שמהם שואל עגנון את גיבוריו . כך גם לגבי בעל הבית : יש קטעים רבים, שבהם קל מאוד לזהות את הפונקציות האלוהיות שלו ; יש קטעים וחלקי משפטים, שבהם בעל הבית חשוף לחלוטין ; ואחרים שבהם מקבל בעל הבית ממדים של בעל בית רגיל, אנושי . המספר נוקט נגדו עמדות תחבולניות מדי, חושב להערים עליו, דבר שהוא בלתי אפשרי או מודחק אצל המאמין הנורמטיבי, ובלתי נחוץ אצל הלא-מאמין . ״ואני נותרתי לבדי לשמור את הבית, עד שיבוא בעל הבית ויטול את המפתחות, או עד שיבוא שלוחו של בעל הבית, או זה ...  To the book