״אשתי ובתי״ — שתי הוויות של הנשמה

שו הדום ווסר סי ור רוי ה יווביושר י 479 בין הנשמה לגוף היא נשארת מקושרה באיזה נימים רוחניים ומרחפת 46 על מקום מנוחת הגוף כדאיתא בזוהר לך לך . בעמוד 124 בסיפור חושף עגנון טפחיים מצופן הסיפור, כפי שהוא עושה זאת פעמים רבות במשך הפרשה, ומעבד סיפור מן התלמוד כדי לתאר את מסעותיה של הרוח : ״עשתה רוחי כמעשה שלמדנו בגמרא . אמרה רוחי, בוא ונשוטט לבית הנתיבות אצל אשתך ובתך . אמרתי לה, חברתי איני יכול שאני כפות כאן, אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי״ . במסכת ברכות, פרק מי שמתו, יח ע״ב, מוצאים אנו את הסיפור המקביל : ״מעשה בחסיד אחד … שהלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם … אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים … ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת 47 מאחורי הפרגוד … ״ . עגנון שולף סימנים זה מזה ומאחד אותם בהתאם לצורכי הסיפור השוטף . לכן אין זו אלגוריה פשטנית, כפי שנראה לכאורה במבט ראשון ; דוגמה להיתוך שכזה מוצאים מיד בהמשך הסיפור : ״אמרתי לה חברתי, הניחיני ואחליף את 48 שיש בזמן מה שאין כן במקום, שהזמן מרחיב והולך ומוליד המקום בזמן, תול...  To the book