|
|
428 קול הדם | הלל ויס בסיפוריו הראשונים כנער בבוטשאטש דימה עצמו המספר של שמואל יוסף צ'צ'קס כחזן העובר לפני התיבה וזוכה להכרה ולתשואות . זוהי לו משאת נפש נפלאה – הרבה רגשות פרובינציאליים ילדותיים של הסופר מתבטאים בדחף לעבור לפני התיבה, הוא רוצה לזכות בהערכת הקהל בכלל ובהערכתה של בת הגביר בפרט . באמצעות הקול הנפלא אפשר לעקוף את המעמד הנחות ואת העוני המולידים תסכול גברי, לזכות בלבה של הנערה וכך לנצח את אביה הגביר . בסיפורים לא פרובינציאליים שגילו את פניהם האלגוריות, הנערה היא השכינה, והגביר יכול להיות הקב"ה . א נושא החזנים הוא מנושאי היסוד ביצירתו של עגנון, זהו חוט המחבר את נושאי המשנה ואת התקופות במהלך יצירתו . מבחינת חשיבותו, נושא זה הוא שווה ערך לנושא העגינות המפורסם . אך בעוד שנושא העגינות מציין את הניתוקים המהותיים שיש בין כל העולמות, את ההוויה שאינה ניתנת לתיקון אלא בגאולה החומקת, בעלי התפילה – הש״צים והחזנים – יש בכוחם להיות סרסורים טובים בין האדם למקום ״לחבר הכא להתם״, כמותם כמשה רבנו המכוּנה במדרש ׳סרסור׳ . החזנים יכולים לחולל ״אתערותא דלתתא״ – לסייע לנשמה בעלייתה ובהידבקותה באור...
To the book |
|
|