המעבר מ"האני״ ל״עצמי״

בו הרורה בייירו ושיוי 421 והיא דוחה בנחרצות את היחס ההומני שמעניק המספר לשבוי הרוסי . ״ [ . . . ] כבוש דבריך . מלחמה היא מלחמה״, היא אומרת ( עמ' לט ) ; מחיצה גבהה בינה ובין המספר, מחיצה ששניהם, המספר ובריגיטה, מנסים להתעלם ממנה . ״אבל מחיצה מחיצה״ לפיכך לא האריכו באותו לילה בשיחה ״בדרך שהיינו רגילים, והרווחתי זמן והלכתי אצל קרובתי״ ( שם ) . לעומת בריגיטה-לילית, מלכה היא ״קרובתי״ השכינה, הקובעת את המישור הערכּי, את האתוס של המספר, אף על פי שבחזותה היא אישה טורדנית כדרך הדודות המזרח אירופיות . בתשובתה היא קולעת באופן מדהים לשאלת המספר ״מהו רוחני שברוחני״ ואומרת : ״כגון אמירת תהלים בלא הורדת דמעות״ ( עמ' מב ) . היא מוקיעה את המספר על שברח מארץ - ישראל כפי שמוקיעו ירוחם חופשי, וקובעת את גבולות הציונות והגולה המסומלת בברלין, מרכז הנוכריות . ״אמרה מלכה, עיר איומה היא ברלין . כל הצרות באות מברלין [ . . . ] מה דבר ה׳ אתה מוצא בברלין״ ( עמ' מג ) . הדמויות אינן מתַפקדות במהלך כל הסיפור במלוא הפוטנציאל האלגורי שלהן, אלא רק בנקודות חיתוך . המספר מניח לגיבורים לפעול כדמויות ריאליסטיות, חושף אותן לל...  To the book