3.10 מאפייני הטקסט של ״ספר המעשים” ומקומם ב״עידו ועינם״

226 קול הדם | הלל ויס בקריאת פירושו של קורצווייל ל״פת שלימה״ . כאן אין כל ניסיון לטעון, שעצם השלד הרעיוני, היינו ההנחה שנבצר מן האני המספר ( או מן האדם בן ימינו ) למלא כהלכה את הוראותיו של ד״ר יקותיאל נאמן ( משה רבינו ) משמו של האדון ( . . . ) , יש בו מן החידוש והערך . הרי ״רעיונות״ מעין אלה מושמעים בכל יום ומכל פה . החידוש והערך מתגלים בהמחשה הסיטואטיבית המאיימת של אי-היכולת לקיים את מצוותיו של נאמן ; בהפיכת האידיאה השאבלונית לחשבון-נפש נוקב של הדור על-ידי עשייתה למצב, על-ידי תרגומה לשפת הקיום האנושי . לד"ר גינת ( שכבר זוהה בו ממד של משה רבנו ) ולד״ר יקותיאל נאמן — אפיון משותף, שעיקרו גילוי ספרים, לשונות או שירות בעלות תכונות דומות : א . אותו ספר נחלקו עליו רוב הדעות . יש מן החכמים שאומרים כל מה שכתוב בו מפי האדון ( . . . ) כתבו יקותיאל נאמן ולא הוסיף על דבריו ולא גרע מדבריו ולא כלום . וכן אומר יקותיאל נאמן . ויש אומרים לא כי, אלא נאמן מפי עצמו כתבו ותלה את דבריו באדון אחד של ראהו אדם מימיו . אין כאן המקום לפרש טיבו של אותו ספר . ברם דבר זה צריכנו לומר שמיום שנתפרסם בעולם נשתנה העולם ...  To the book