שכינה

204 קול הדם | הלל ויס ג . [ . . . ] אולם חשוב ביותר לענייננו המאמר המתאר את השכינה באופן מפתיע מאוד במבט ראשון, בתמונה הלקוחה ממשלי ח, ה : “רַגְלֶיהָיֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָיִתְמֹכוּ" . במשלי אמורים הדברים כמובן לא על החכמה האלוהית אלא דווקא על אויבתה, האישה הנכרייה ואשת-הזנונים, והעברה של תמונה זו על השכינה עשויה ללמדנו לקח חשוב לתולדות הדת היהודית . ההיסטוריונים שעסקו כה הרבה ( בעיקר בארבעים השנים האחרונות ) בתורת ה׳חָכמה׳ ביהדות, הסתמכו לעתים קרובות מדי על הנחות רופפות גרידא, ובמיוחד כאשר ניסו להוכיח את הקשר בין ה”חוכמה” ביהדות לבין זו המקבילה לה במיתוסים של המזרח . אנו מוצאים למשל את הדעה שבתיאור הניגודים בספר משלי בין החָכמה לבין “אשת כסילות הומיה” המפתה את האדם לזנות ( משלי ט, יג-יז ) קלטה החכמה בעצמה כמה מקווי-האופי של אויבתה המיתית ; שהרי כנגד הפולחנים המיניים הנפוצים של אישתר, עשתורת וענת, היא מקושטת בדימויי הכלה והאם . . קשה מאוד להוכיח מעבר כזה לגבי המקרא, אך בקבלה אנו יכולים להראות בבירור על התרחשותו של מעבר דומה מאוד : מחשבה הרואה עצמה כיהודית לכל דבר, כשהיא שואבת...  To the book