ניתוח הילקוט:

רו יסודוו הסי ור 185 עמדת האהדה של עגנון לאותם ״מעוטי תורה״ מבטאת את עמדתו הרוחנית האנטינומיסטית של עגנון . עם זאת, ישנם בסיפור תהליכים של פיצוי על העמדות הללו, הקשורות בדבקות קפדנית בקדושת המנהגים . אחד התחליפים להלכה אצל עגנון הוא השירה, שירת קודש . התורה נתפסת באופן קמאי כיצירה שהיא 36 בקהילה זו, ״קהילת גולי בית ראשון״, פרי שעשוע בין הקב״ה ובין החוכמה . שבה נתגלו ונמסרו פיוטיו של מר רב עדיאל לגמזו, מופיעים הפיוטים הללו כאנלוגיים לשירתה של גמולה ״בנועם קדושתם״ : מה גמולה יש לה שיר נעלה, ״שירת גרופית הציפור״ - אף קהילה זו מצטיינת בפיוטיה : ״ושמעתי דברים שלא שמעתי מימי בשום קובץ של פיוטים״ . גם עצם הכינוי ״הפייטן מר רב עדיאל״, שפירושו ״מקשט השם בפיוטיו״ — עושה תכשיטים לקונו - הוא אפיון הקשור לאמן הקודש, המופיע אצל עגנון בסיפורים נוספים, כמו : ״החזנים״, ״לפי הצער השכר״, ״הסימן״, ועוד . גמולה מייצגת סוג מסוים של שירה נעלה הקרובה לשירת הטבע - שירת הכוכבים והמזלות — ברוח ״השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע״ ( תהלים יט, ב ) , בדומה למה שמצאנו בפיוטו של פנואל ברבי דוסא, ״אל אדון״, הנ...  To the book