|
|
174 קול הדם | הלל ויס הטובים במרעה טוב והיו שכניהם נלחמים בהם והם מחזירים להם מלחמה ומחזירים אותם על עקבם . ומרוב גבורתם פשטו גדודים מהם בארצות הגויים, א שטעו בפסוק ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד . ב שכן מסורת בידיהם שמשבטו של גד הם, ולא ידעו שהברכה נאמרת כשהם שכונים בארץ ישראל ולא כשהם גולים בארצות העמים . נתקבצו כל הגויים עליהם ונצחום והרגו בהם הרבה וכבשו מהם הרבה לעבדים . נסו הנשארים להרים הגבוהים ועשו להם יישוב . יושבים הם שם, ואין עליהם מורא הגויים . ג אלא אחת לכמה שנים באים גובים לגבות מהם מס . מי שרוצה משלם, מי שאינו רוצה נוטל כלי זינו ומחביא עצמו בהרים עד שהגובים יוצאים . ופעמים אין בורח חוזר למקומו, שנעשה טרף לנשרים . ד שקמים עליו וטורפים אותו . וכל אותן השנים מצפים הם לחזור לארץ ישראל . שמובטח להם מפי הגבורה על ידי משה רבינו ה עליו השלום שכולם יחזרו שנאמר גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב, כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן ולא יפקד מהם איש . ו ולא עוד אלא שיחזרו ברכוש גדול, כמו שתרגם המתרגם ובנכסין סגיאין יתובון לארעהו . ז סח לי גמזו, באותו פרק שה...
To the book |
|
|