|
|
70 קול הדם | הלל ויס 26 הוא טוען נגד עגנון, עגנון, ובעיקר את הקשר של הסיפור לספר המעשים . שפּיתח ״סיסטמה שלמה של דרכי התחפשויות מסובכות ומפותלות ביותר, שהוא משתעשע בחידות מחידות שונות, שפה ושם אינן הכרח אמנותי [ . . . ] . אשר לסיפור ׳עידו ועינם׳, הרי הוא עשיר ביסודות ׳סתומים׳ לגיטימיים, שהם 27 מוצדקים מתוך החוקיות הפנימית של הסיפור [ . . . ] ״ . קורצווייל, כפי שעולה מתוך מאמרי הביקורת, היה החוקר הראשון ש״פיצח״ 28 שעה שפִּיענח בסיפור ״פת שלימה״ את שמו צופן חד-משמעי בסיפורי עגנון . של האדון המצוין בארבע נקודות״ ( . . ) ״ כשם הוויה, שם האלוהים במקרא, ובמקביל פענח שיקותיאל נאמן אינו אלא משה רבנו . בכך הרס קורצווייל את התדמית של עגנון כסופר דתי - אורתודוקסי נאיבי, ועמד על ההתלבטויות הקיומיות בנפש המספר, כפי שעוצבו בסמלים דתיים . אף-על-פי שהוכחתו המכרעת של קורצווייל לפרשנותו מקורה בפענוח, יש להבין ש״עידו ועינם״, כמו ״פת שלימה״, איננו כתב-חידה, וכי ערכו כיצירה אמנותית איננו נמדד בסיבוך הצופן . קורצווייל חש, שאפשר לרדת לכשרותו וללגיטימיותו של יסוד סתום בסיפור גם מבלי לפענחו . ובלשונו הוא : “הא...
To the book |
|
|