כז. ענייני הגייה בתפילה ובקריאת התורה

2 | שער שישי : פרקי דקדוק מניה חורבא רבא ושאייה . מאן דלא ידע לפרושא קראי קא מותיב תיובתא [ … ] וקיימא לן בטא״ח סי׳ קמ״ב טעה אפי׳ בדקדוק אות . מחזירין אותו לקרות . ומה יועל תקנת החזרה . אם קריאתם בדרך העבֵרה . הלא גם בחזירתם אינם יכולין הדבר לְכַשֵּׁר . קריאה הנכונה לְיַשֵּׁר . ומי יתן ויעמוד לנגדי איש ויוכח . לעומת פני לנוכח . אשאלה ממנו מענה לשון בעניני התפילה . אשר אנחנו מחוייבים להתפלל ברתת וחילה . היתכן לדבר בלשון עלגים ובלעגי שפה . שלא לדקדק בין דגש לרפה . או אם יזנח . מלעיין בין שו״א נע ושו״א נח . או אם יגרע . מלהפריש בין מלעיל ומלרע . ולא ידקדק בשום אות . הייטב בעיני ה׳ צבאות . יקרב נא בזה אל המלך או אל הפחת . הירצהו או היעשהו נחת . ומה יכין אנוש דרכו . לפני מלך אשר לא נודע ערכו . ובפרט כאשר ישתנה הענין . בעבור איזה נקוד או נגינת הטעם או בנין [ … ] ובכן, אין ספק, בתפילה יש לדקדק כבקריאת התורה . אבל גם בדברים אלו יש עניין של מזל, כמאמרם : ״הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל״ . יש פרטים חשובים פחות ואפילו טפלים, שנתמזל מזלם ועסקו בהם הרבה ומחמירים בהם, ואפילו זכו לתפוס מקום חשו...  To the book