יח. שקיעי מסורה בדקדוקו של רב סעדיה גאון

242 | שער חמישי : פרקי רס״ג אלא שנתן דעתו, דרך קבע, להכללה הבלשנית הכללית ולהשוואה אל לשונות אחרות . זה פן אחד בדרכו של רס״ג . כאן מתכוון אני להראות את הפן האחר, כיצד דלה מתוך המסורה את הנדרש לו לצורכו ושיקע אותו בתיאור הדקדוקי . ואין אני מביא כאן אלא מספר דוגמאות מתוך אחד הפרקים של החיבור, דוגמאות שחותם המסורה עדיין ניכר בהן או שרס״ג מעיד בהן במפורש שמקורן במסורה . הפרק הוא הפרק הרביעי – ׳פרק הדגש והרפה׳ . פרק זה מצוי לפנינו בשני נוסחים, נוסח א ׳ המשולב בתוך שנים-עשר פרקי הספר, ונוסח ב ׳ שאותו עיבד רס״ג והרחיבוֹוייעד אותו לשמש בידי הקורא כיחידה לעצמה . הדוגמאות שלנו מתוך נוסח ב ׳ הן . * נפתח בַּגלוי, במה שהוא מצטט מן המסורה במפורש . בדיונו בדגש וברפה שלפני עשר הטפולות שבסוף התיבה, הוא מזכיר גם את הה״א שבמפיק ושבלא מפיק . להצדקת הכללת המפיק בסוגיית הדגש הוא מעיר, שהה״א ההגויה נקראת בפי העם בשם דגש 6 ובכן הה״א המופקת משמשת לציון כינוי הנסתרת, ( ״והו אלמُ סמَّ י ע [ ן ] אלעאמّ ה דגש״ ) . אך במקרים חריגים משמשת לכינוי זה ה״א רפה . והוא הולך ומונה את החריגים : ״לָה״ ( בלי מפיק ) שלוש פעמים...  To the book