עידן התבונה והנאורות

ארנסט קסירר ו״המיתוס של המדינה״ : דיוקנו של הפילוסוף כאדם חסר אשליות | 7 1 תחליף בעולם המודרני . ״ללא תורה זו דומה היה שאין כל מנוס מתוהו ובוהו מוסרי מוחלט״ ( עמ׳ 170 ) . כל מי שמכיר היטב את ראשית העת החדשה מבין את גודל ההפרזה שבהצהרה הזאת . הוגי הדעות של התקופה, כדוגמת גַּלִילֵאוֹגַּלִילֵיי, רנה דֶקארט והוגו גרוטיוס, קיבלו ״את העיקרון הסטואי בדבר האוטרקיות של התבונה האנושית . התבונה עצמאית ותלויה בעצמה בלבד . אין לה כל צורך בעזרה חיצונית כלשהי, וגם אם תוצע לה עזרה שכזו אין היא יכולה לקבלה . הוטל עליה למצוא בעצמה את דרכה להאמין בכוחה שלה״ . ז׳אן בּודֶן ותומאס הובּס, ״מגיני זכויות העם וריבונות העם״, הבטיחו שרעיון ״החוזה בין האזרח למדינה נהפך לאקסיומה מובנת מאליה במחשבה הפוליטית של המאה השבע-עשרה״ ( עמ׳ 172 - 17 ) . משהתקבלה תפיסה זו הוגבל הסדר החברתי והמשפטי ״לפעולות של יחידים חופשיים בלבד, ולקבלה מרצון של הנשלטים לפי חוזה״ . כך סולק כל מסתורין מהמחשבה המדינית מפני שאין ״שום דבר מסתורי בחוזה״ ( עמ׳ 17 ) . תהליכי הרציונליזציה והחילון הגוברים הללו הוליכו בסופו של דבר להסרת הקסם ( disencha...  To the book