דפוסי ההפקה והקהל המדומיין של סרטי הגברים

8 7 | פר ק 3 ובין הקהל שלו יהודה גרובייס מציג כיחסי שכר ועונש בתנאים של חוסר ודאות, כשהוא מסתכן במתיחת הגבולות המקובלים יתר על המידה, כלשונו : אני כל הזמן עובר מקצה לקצה, גם אידאולוגית וגם כלכלית-שיווקית . שאלת השאלות היא מי קונה את הסרטים . אני לא בקשר ישיר עם הקהל [ . . . ] אני לפעמים עף בתוך עצמי מצד לצד — להתחכך בגבול הזה ולפעמים להתחנף לקהל . זה לא להתחנף לקהל, זה להתחנף בתוך תוכי לקהל . אז 'הזכייה הגדולה' זה לצד הזה של להתחנף לקהל, למרות שגם שם מתפלק לי . עולם תחתון קצת, התפלק לי, ברח לי [ . . . ] החשש הוא שהציבור החרדי יודע לחנוק ברגע אחד . בשנייה אחת, במכה אחת 48 יכולים לחסל אותך . ב- ,2011 לאחר שהפיק את סרטי הפעולה, החליט גרובייס לחזור להפיק ולביים 'סרטים חינוכיים' בעלי מסרים דתיים וערכיים ברורים . סרט אחד שהפיק הוא 'הזכייה הגדולה', שאותו הוא נותן בתור דוגמה ל'התחנפות לקהל', כאמור בציטוט לעיל . עוד תכנן גרובייס להפיק שלושה סרטים על חייהם של שלושה אדמו"רים מרכזיים בגולה . את השינוי הוא קושר לטעם הקהל המשתנה, להבנתו, ולהיבט הכלכלי המשפיע על השדה : אני קשוב לקהל . זה כל פעם טרנדי...  To the book