|
|
55 משא הנפש שאפיינתי לעיל וכפי שאתאר בדוגמאות להלן, להצדיק ואף לחייב המשך קשר, בין שבאופן רציף ובין שלפרקים, ללא פרידה כיעד הכרחי ומוחלט בסופו של התהליך . למה זקוק המטפל מובן שישנו מקום להתייחס גם לצרכינו אנו כמטפלים : מעורבותנו העמוקה לאורך חודשים ושנים בעולמותיהם של מטופלינו — מהנימים הדקים של נפשם ועד לאורחות חייהם בשגרה ובחולין — מקנה לנו בוודאי סיפוק רב, במקביל ובתמורה להשקעה הרבה הנדרשת מאיתנו . יש בכך מן החוויה המתמשכת של הורות מלווה ונוכחת, עדה לצמיחה ולהתפתחות . יתרה מזאת, יש להכיר בצורך שלנו בכך שמטופלים מסוימים יהפכו לחלק מאיתנו ומחיינו, לזולתיעצמי עבורנו, כשם שאנו הופכים לחלק מהם ומחייהם כזולתיעצמי עבורם . לכאורה צורך זה סותר לחלוטין את עמדתם ואת אמונתם של ויניקוט וקולטרט, כפי שתיארתי לעיל, אלא שלמעשה ההכרה בסובייקטיביות שלנו משמעה הבנה שגם צרכים כאלה הם חלק טבעי מה – make - up של המטפל ויתרה מזאת, הם אינם בלתי לגיטימיים כשלעצמם . כל עוד אנו מקבלים צרכים אלה ולא מכחישים אותם אלא להפך — מתאמצים להביא אותם למודעותנו ומצליחים לווסת ולבקר אותם — כי אז ניתן לראות בהם ביטוי להעבר...
To the book |
|
|