|
|
גבריאלה מן 88 הגעה ערפל אפור מכסה את האופק ארובות ? ! . . . מפעל ? ! "אל תעצרו ! אל תחפשו את חפציכם עִמְדו בתור ! " נשים לצד הזה ! תנו את הילדים שלכם לסבים, מהר . . . קבוצות נוצרות . היכן תעמדי ? מה יהיה "טוב" ? בעלך הולך שמאלה זהו . . . סלקציה ! . . . תשאלי את האיש במדים ! אולי הוא מבין אל תתביישי ! זה בלתי אפשרי . . . האם להתחבא ? או, במהירות . . . על פנייך להניח חיוך צעיר, לא מאולץ . . . חיים רוצים לחיות . . . . אין רעש . . . אין המולה רק הערפל והדממה בחוץ . בפנים המחשבות אינן מוצאות את מקומן מה הריח ? האם יש שריפה היכן שהוא ? ואז הידיעה והאימה מתחברות . . . ( עיני אימי, אנה אורנשטיין וסטוארט גולדמן 2004 ) 21 21 . Ornstein , A . and Goldman , S . ) 2004 ( . My Mother ’ s Eyes , Holocaust מבעד לעיוורון 89 מבוא השלכותיה של השואה נותרו כלואות בנפשם של רבים מקהילת הניצולים, ילדיהם וילדיהם של אנשים שנספו בשואה . החירות הנפשית הנחוצה כדי לשגשג באופן מלא כבני אנוש ניטלה באכזריות מקורבנות רבים של הטראומה הזו . כפי שכתבה בבהירות כה רבה חנה ארנדט, מחנות הריכוז היו עיוות אולטימטיבי של החיים, ש...
To the book |
|
|