הייתה סימביוזה יהודית‑גרמנית?

משה צוקרמן | משה צימרמן 42 שמוכנים להכיר במה שהאחר הינו ובמה שהוא מייצג, ולהשיב לו . דבר לא יכול להיות מוטעה יותר מאשר השימוש במושג זה בהקשר של המגעים בין גרמנים ויהודים ב ‑‑ 200 השנים האחרונות . דיאלוג זה גווע בראשיתו ולא התכונן מעולם" . ובהמשך הוא קובע : “ודאי, היהודים חיפשו את השיחה עם הגרמנים, מכל מיני היבטים ונקודות ‑‑ מבט, [ הם היו ] תובעניים, מתחננים, משביעים, מתרפסים ומתקוממים, [ והם ביצעו זאת ] בכל הסולמות של כבוד מכמיר ‑‑ לב ושל היעדר ‑‑ כבוד נטול ‑‑ אל, וייתכן שהגיע הזמן, עתה אחרי שהסימפוניה הסתיימה, לעמוד על מניעיה ולנסות לבקר את צליליה" . בהמשך מדבר שלום על היהודים כמי שזעקו “זעקה אל הריק", ומוסיף : “מעולם לא הייתה תגובה לזעקה זו, ותחושה פשוטה ורבת ‑‑ משמעות זאת היא שהשפיעה את השפעתה עלינו בצעירותנו 7 והורתה לנו להיפטר מאשליית אפשרותה של יהדות ‑‑ גרמנית" . שלום שואל : “אל מי דיברו היהודים באותו דיאלוג גרמני ‑‑ יהודי ? " . והוא עונה : “הם דיברו אל עצמם" . הוא אמנם מודה בכך שהגרמנים מכירים עתה, אחרי שהכול כבר הסתיים, ביצירתיות היהודית . אך אין בכך, לדידו, כדי לשנות את העובדה...  To the book