|
|
תמי יגורי 172 לידה לגיל עשר, בין עשר לעשרים וכן הלאה, עד גילך היום . בחר תקופה של עשר שנים . הוא הנהן, ואז ניער את ראשו מצד לצד כמנסה לסלק מחשבה טורדנית מתוכו . "מוזר מה שעולה במחשבתי . נסעתי באחד החגים לבקר את הוריי, שכבר היו זקנים וגרו בדיור מוגן . זה היה כשהייתי בן 50 . ישבנו בחדר וניהלנו שיחה סתמית, מנומסת, מאולצת . אימי ואני בעיקר דיברנו . אבי ישב על הספה לצידה, מקשיב ללא עניין ולא תורם דבר . אחרי שעה קלה קמתי ללכת . אבי קם כמו אוטומט ללוות אותי . ליד הדלת הוא אמר : 'מכל ילדיי תומר הוא היחיד שעשה משהו מעצמו' . 'מה אתה מדבר ? ', הגבתי בהלם, 'לבת הבכורה שלך יש דוקטורט והבת הצעירה עושה חיִל בעבודתה, וגם אני לא במצב כל כך גרוע' . הוא לא הסתכל בי כשענה : 'אתה רק פרופסור'" . דוד, בוא נברר מה חשוב בסיפור שסיפרת על ההערה המעליבה של אביך שאמר שאתה "רק פרופסור" . זרקנו רעיונות לחלל המכונית . הרבה עניינים עלו כחשובים : תקשורת סתמית וריקה עם ההורים, העצב לראות את חוסר האונים של אנשים מזדקנים, הדברים שאינם מדוברים בין הורים לילדים - ששני הצדדים כמהים לשוחח עליהם, אבל מכסה קשיח של שתיקה סוגר מע...
To the book |
|
|