|
|
תמי יגורי 112 שאני ילד יש לי משיכה בלתי ‑‑ מוסברת לבמה, להופיע, שיהיה קהל, שיסתכלו עליי, שימחאו לי כפיים . כנראה שזה גדול ממני . רציתי להיות בלהקה צבאית ואבי אמר 'על גופתי המתה' . עשיתי מסלול קצונה, הכי רחוק מלהקה צבאית . בסוף השירות הצבאי הכול כבר היה מתוכנן . הייתי עם המזוודות בדרך למגורים בקיבוץ שדה בוקר . התקבלתי ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע . התוכנית הייתה להתקדם מביולוגיה ללימודי רפואה . "אבא אהב אותי ברמות ואני אהבתי אותו . הוא לא היה מכה אותי, היה מחנך עם סטירה מדי פעם . היה אומר 'חוסך שבטו שונא בנו' . הסטירות היו לפעמים מעירות אותי מהשטויות שלי כילד . במוות שלו הוא נתן לי את הסטירה הכי גדולה בחיים . הסטירה הסופית, האחרונה שנתן לי, הייתה ה'חוסך שבטו שונא בנו' האולטימטיבי . בוא תתעורר מהסטירה ותבין מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך . מי אתה באמת . תפסיק כבר להתחבא מאחורי תוכניות מפגרות . "הייתי בן 22 . זו הייתה סטירת לחי משוגעת . לקח לי המון זמן להתמודד עם זה . עם המוות . להבין שהחיים כל כך סופניים . כל ראיית החיים שלי השתנתה . אני לא יכול להקטין את משמעות האירוע...
To the book |
|
|