|
|
פרק ה : העקרונות הדקדוקיים שביסוד ההגהות לנוסח התפילה | 327 מהן תתחברנה על ידי טעמי המקרא, והמילה הנותרת בצירוף תוטעם במפסיק ( שם, "דגש בראש מילה" ) ; כאשר בא פועל עם כינוי חבור ולאחריו צירוף של מילית בכל"מ הצמודה לשם, יהיה הפסק בין הפועל לצירוף שאחריו ( שם ) ; לאחר שני פעלים רצופים המחוברים על ידי וי"ו יבוא הפסק ( שם ) ; "לפני" שלאחריה צירוף סמיכות, מופסקת ( שם ) ; "ועתה" שלאחריה מילית כל"ב, מופסקת ( שם ) ; כאשר בא משרת תמורת מפסיק לפני אתנחתא וסוף פסוק בטעמי אמ"ת — דינו כמפסיק גם לעניין ניקוד בגדכפ"ת שאחריו ( שם ) ; כללי ניקוד הצירוף "בָּמֶה" שונים מכללי הניקוד של "מָה" — המ"ם תמיד סגולה חוץ מן המקרים שבהם המילה שלאחר הצירוף פותחת באל"ף — אז המ"ם קמוצה ( שם, "ענייני ניקוד נוספים — הסתמכות על המסורה בהכרעות הניקוד" ) ; גרונית שוואה הבאה במקום הראוי לדגש תנוקד בחטף ( שם, "ענייני ניקוד נוספים — חטפים" ) ; שווא נע או חטף לעולם לא יופיעו בצמוד לכינוי הרבים -נו ( שם ) ; מ' שוואה שלאחר ה"א הידיעה דגושה בדגש חזק, אלא אם מדובר בתחילית הבינוני ( שם, "ענייני ניקוד נוספים — דגש ותשלום דגש" ) ; א...
To the book |
|
|