|
|
פרק ה : העקרונות הדקדוקיים שביסוד ההגהות לנוסח התפילה | 303 115 והציגו לשינוי הזה הגיבו שלושת בני הפלוגתא העיקריים של רז"ה, לעומתו שלוש טענות : 1 . גם הפעלים משורש כפ"ף שבמקרא הם פעלים יוצאים, בניגוד להבנת רז"ה, ואף מציאות צורת הבינוני הפעול "כְּפוּפִים" ( תה' קמה, יד ; קמו, ח ) מעידה שהצורה הפעילה מסמנת פועל יוצא . 2 . גם על פי ההנחה שהפעלים משורש כפ"ף מופיעים במקרא בתור פעלים עומדים, אין הכרח שכל הפעלים משורש זה יהיו עומדים לעולם, משום שיש פעלים רבים המשמשים באותו הבניין, והם פעמים יוצאים ופעמים עומדים . 116 ואולם, לדידו של רז"ה, מצבים אלו חריגים, ויש בהם גון הוראה ייחודי, ועל כן אין להניח את קיומו של מצב זה כאשר אין לכך ראיות ברורות מן המקרא . 3 . הוראת השורש ( בלשון חז"ל ) — "להכריח" — אינה מתאימה לנוסח הברכה כאן . ואולם, על פי האמור, ולפי תפיסתו העקרונית בנוגע לנוסח התפילה, יוכל רז"ה להשיב לטענה זו שכאן משמשת ההוראה המקראית של השורש . "תהא השעה הזאת שְׁעַת רחמים" ( "אבינו מלכנו" ; שת"ף, קלח ) . רז"ה העיד • 117 והסביר שמדובר שבכל הנוסחאות שלפניו הניקוד הוא "שַׁעַת" בשני פתחים, בשיב...
To the book |
|
|