|
|
פרק א : תורת ההג ה, האותיות ו הניקוד | 97 ג . שווא שלאחר תנועה קלה מתוגה הוא נח . 301 ד . שני שוואים רצופים בסוף מילה הם נחים . גם כללים אלו אינם מופיעים בצה"ת, אם כי במקרה זה קל להבין, כאמור, את ההצדקה המתודולוגית לכך . עוד יצוין, שאף בעניין השווא הנח מובא בחיבורי רז"ה 302 המוקדמים תיאור הסביבות הפונולוגיות שאין השווא הנח יכול להופיע בהן . מימוש השווא הנע בספרות ימי הביניים מתועדות שתי מסורות עיקריות באשר למימוש השווא הנע . אצל בעלי המסורה הטברנים נהגו שלושה אופנים של הגיית השווא הנע על פי הסביבה הפונטית : לפני עיצור גרוני — כתנועת הגרונית, לפני יו"ד עיצורית — כחיריק ובשאר המצבים — כפתח . זוהי השיטה המובאת בדרך כלל בספרי הדקדוק 303 שיטה אחרת, המהלכת בקרב יהודי ספרד מימי הביניים ועד של ימי הביניים . ימינו ומתוארת אצל כמה מדקדקים הקרובים למסורת זו, הוגה את השווא הנע 304 לעומת זאת, רז"ה מציג בעניין הזה גישה שונה, המבוססת על כצירי או כסגול . 305 וטען ההגייה שנהגה למעשה בארצות אשכנז . הוא התנגד לשתי הגישות הנזכרות, בנחרצות שהשווא הנע "קריאתו במהירות היותר אפשרי, עד שלא יובן ממנו שום נטיית ...
To the book |
|
|