|
|
מבוא | 41 השרת נשתמשו בה, היא הלשון אשר דיבר בה הקב"ה לקדושים בארץ המה" . לשיטתו, לא רק הלשון גופה, אלא גם הסימונים הגרפיים המתלווים לטקסטים שלה — הניקוד וטעמי המקרא — מסורים כולם מאת אלוקים, וניתנו למשה בסיני . הוא מתפלמס באריכות נגד דעת ר"א בחור, הסבור שסימני הניקוד והטעמים נתקנו 185 לדעת רז"ה, הוא הדין 184 ומייחד לכך פרק ארוך בבנ"ש . לאחר חתימת התלמוד, אף לתורת הדקדוק, כפי שיפורט להלן . החותם האלוהי, להבנת רז"ה, ניכר אף בפרטי תכונותיה של הלשון, המכוונים במדויק לצורת הלשון האידיאלית . כך, למשל, רז"ה טוען באשר להיחטפות 187 יתברך לייסד הלשון בהשתנות איזו תנועה 186 "לכן החכים מניח הלשוןהתנועות : מתנועות המילה לשוו"א או שתשתנה תנועה גדולה לתנועה קטנה כדי להקל על המילה מתנועותיה בהריץ המבטא אל מה שאחריו [ . . . ] כדי שלא ילאה ויקצר נפש 188 "והמתג המדבר לבטא כל צרכו" . לכיוון זה מכוונים גם דברי רז"ה בעניין המתג : הוא התחלת חין ערך המבטא וישלם חין ערכו במקום הנחת הטעם . ובזה יופי המבטא יש יתרון במליצת לשון הקודש מבשאר הלשונות והוא מה שיורה על יתרון 189 מעלתה . לכן נקראת לשון הקודש — כי היא ...
To the book |
|
|