פרק ראשון: תירוצים: קריאה במשפט הראשון של "הצדה"

איל בסן | 26 | וזכר את פני רוזה היפים ואת גיחוכם החיוור ( עמ' 135 ) . או שהיה מוצא אותה יפה ומשׂחקת בחדווה מלבבת להלצותיו של אותו הצעיר העלֵז ( עמ' 136 ) . והוא חשב חליפות על החדר היפה ונוגהו המצל, ועל כרמל חברו ופניו הזָרים, ועל רוזה הפיקחית ועיניה הטובות, ועל החיים היפים ומגילתם הנָגוֹלה ( עמ' 137 ) . ובחדר היפה והחביב יהיה חם, ויהיה אור, ויהיה נעים, והיציע העטופה קטיפה אדומה תהיה רכה ומרוּוחה, ופני העלמות הענוגים יהיו יפים , ועיניהן הרוחשות תהיינה מלֵאות זוֹהר ועדנה ( עמ' 141 ) . אחרי כן בא הסתיו, וחגזר סר פעם אחת אל הבּיבּליותיקה, ואירע לידו סיפור אחד יפה מאוד, ולקח אותו בערב ובא אתו לשם ויקראהו באוזני העלמות עד תומו בלילה אחד . ולמוחרת בבוקר כבר הלכה אתו יחד רוזה אל הביבליותיקה לבחור ב"עוד איזה דבר יפה ", שיהיה להם למקרא בלילה הבא ( עמ' 142 ) . חגזר היה מביט אל פּניה [ של מאניה ] , שהיו באותה שעה כאילו חוצצים הם את רשותה שלה היחידה, ואל כתפוֹתיה המלאות והיפות עם הבְּלוּסה, של בּאטיסט הרכּה, הלוטפת את גבּה הקורא ( עמ' 146 ) . וחגזר מדבר אליה [ אל רוזה ] חרש, והיא שומעת את אמריו המק...  To the book