מבוא

אחר — לב טולסטוי 10 ׀ אינך מתבייש כל כך להיות אדם, ומתחשק לך לזקוף את ׀ גווך ולהביט בהתרסה היישר כלפי שמיים, כשאתה נזכר שטולסטוי קיים ושהוא בן זמננו [ . . . ] באותו יום [ שעזב את אחוזתו ] השלים טולסטוי את הטובה ביצירותיו . יצירה זו הייתה הוא עצמו . [ . . . ] לא בחיקה של אימא טבע הוא נולד, כמו שאנו מכירים אותו . מטבעו היה דווקא אדם חמדן, שתלטן, אכזר ושטוף תאוות . אילו בקעה מפיו הטפתו של ניטשה, איש לא היה משתומם . הרי בכוח רצונו האדיר התקומם על עצמו והתפתל במאבק ממושך עם עצמו, ובו 1 הנחיל לעצמו רעיונות, רגשות ומילים חדשים . כמו רבים אחרים מבני דורו, ז'בוטינסקי חשב ודיבר על גדולתו של טולסטוי בקטגוריות המקובלות של תקופתו, ראשית המאה העשרים . בני התקופה התביישו בהעדר העוצמה והכוח שאפיין את זמנם וחלמו על עלייתם של גיבורים-ענקים שיגרמו להתחדשות הגזע האנושי העייף והחלש . לנביא החלומות האלה נחשב פרידריך ניטשה — אדם שיצא "מחיקה של אימא טבע" חלש וחולני ופילוסוף שהילל את העוצמה, את הכוח, את השתלטנות ואת החמדנות . כידוע, ההיסטוריה עונה למשאלות ליבם של בני אדם בדרכה המיוחדת . כאשר באו לאירופה הענקים...  To the book