להאיר את הבירה מחשבות קצרות לאחר קריאת ספרו של גידי גרינשטיין

גידי גרינשטיין | 16 השיירה המסוכסכת מאבדת קשר . "אין איש שומע עוד את שפת רעהו" . אפילו מאבקי תרבות ואידיאולוגיה מתנהלים בשפת המונים פופוליסטית, ולא בשפה אינטימית של אחים בני משפחה אחת . המציאות המלאה חרדות מפני אויב חיצון מגבשת אותנו לשיירה גורלית הצועדת בעל כורחה בלי לדעת לאן . מעטים האנשים המוכנים להגביה את הראש תוך כדי תנועה ולשאול את שאלת היעד . בדיוק למשבצת הריקה הזו נכנס גידי גרינשטיין . בתוך המסע הזה הוא דורש מעצמו ומסביבתו להגביה את המבט ולחלום . להסתכל אל נקודת היעד ולא רק אל עקב הנעל . כל התזה של הספר שלפנינו שוללת את האחיזה בזהות של הגורל, ודורשת מקברניטי החברה הישראלית להגביה את המבט אל היעד והתכלית . כמו במסע ניווט, גידי ניצב כמלווה הבוחן את היוצא לדרך ומברר אם הוא מכיר את נקודת היעד, את נקודות הציון ואת תוואי הדרך . אני יודע שהסביבה הרציונלית והריאלית העוטפת אותו מצקצקת בדאגה בלשונה ותוהה שמא נשתבשה דעתו של זה . מה לנו ולהזיות החזון של עם המבקש לחדש את ברית היעוד של עצמו כריבון בארצו ? אנו מבקשים לשרוד כלכלית וביטחונית, להתמזג במשפחת העמים ולהתנהל מכאן לשם . המבט הנישא אל...  To the book