|
|
| 111 בראשית הבטיח אלוהים את הארץ מידת ההתייחסות לארץ-ישראל במשנתם של התנאים הראשונים . . . היא מינימאלית וכמעט נעדרת לחלוטין . בדבריהם של שלושת הדורות הראשונים של תנאים, ולמעשה עד לאחר מרד בר כוכבא . הסוקר את מאות מאמריהם של חכמים כריב"ז [ רבן יוחנן בן זכאי ] , רבי יהושע, רבי אלעזר בן-עזריה ואפילו רבי עקיבא, יגלה עד מהרה העדר כמעט מוחלט של מאמרים הדנים במהותה וסגולותיה של ארץ-ישראל, במרכזיותה כלפי התפוצות והמחויבות המשתמעת ממנה . וזאת — בניגוד בולט לעיסוקם המרובה של הללו דווקא 32 במצוות התלויות בארץ . התמורה, לדעתו של גפני, החלה רק לאחר מרד בר כוכבא ב- 135 לספירה . ניתן להסיק מדבריו, למרות שהוא עצמו לא מעלה זאת, שמתקופה זו נעשה המונח יוצא הדופן והחדש "ארץ-ישראל" לכינוי מקובל לצד השמות הקודמים והידועים כמו "ארץ יהודה" או "ארץ כנען" . מה שהחוקר הירושלמי מקפיד להדגיש הוא, שמפאת עליית מעמדה של הקהילה הבבלית, והאיום על מעמדם ההגמוני של הרבנים ביהודה, החלה "ארץ-ישראל" לזכות בסופרלטיבים שלא הוכרו כלל קודם לכן . כבר במשנה נמצא את האמרות : "ארץ-ישראל, מקודשת מכל הארצות" ( סדר טהרה, מסכת כלים, ...
To the book |
|
|