|
|
זאב קיציס | 212 בני אדם, ומנהגם של אלו לאכול רק בפונדקאות בהם נקבצים בני אדם . כאשר עברו גם על פני פונדקים כאלו ועדיין לא ניתן אוכל לפיהם, גמרו הסוסים בדעתם שאינם אפילו בני אדם, אלא מלאכים ממש, שאינם זקוקים לא לאכילה ולא לשתייה . לבסוף, הגיע הבעש"ט אל מחוז חפצו והעגלה נעצרה . את הסוסים הובילו אל הרפת ונתנו לפניהם לאכול . בבת אחת תקעו ראשיהם באבוס ואכלו את האוכל באכילתם הגסה, כדרכם וכמנהגם של סוסים . " "באותה הדרך" — הסביר ר' בּוּנים — "יושב אדם בתענית וחושב עצמו למלאך הראוי לזכותו בגילוי אליהו . אך כשגמר זה האיש את תעניותיו, כיצד תקע את ראשו בצלחת ? כשנתנו לפניו את האוכל, האם לא חטף את האוכל כסוס ? " ( על פי שמחת ישראל, עמ' 51 ) . מעשייה זו שסיפר ר' שמחה בונים שמה ללעג את השואל, המשתמש בתענית כאמצעי חיצוני בלבד להשיג פגישה עם המופלא, הלא הוא אליהו הנביא . הסיגופים שנקט לא הביאו אותו לשינוי עמוק באישיותו, והתעניות אינן משמשות עבורו אלא אמצעי טכני, מעין "קיצור דרך" — בדומה לשם של קפיצת הדרך שהבעש"ט השתמש בו — אך בלי שעבר את הדרך באמת . מעבר לביקורת הנוקבת שהוטחה כאן בפני זה שישב בתענית ש...
To the book |
|
|