|
|
זאב קיציס | 24 המיוחדת בפיו, והוא מעלה בה עשן רב . והנה עלה עשנה של המקטרת עד שנמלא כל הבית עשן . אז פתח הרבי את פיו הקדוש וסיפר : "דעו, כי יש מן עוף הנקרא 'פָא' . עוף זה, רגליו מצורעות וגלדי פצעיו מכסים זה את זה . כשמביט זה העוף ברגליו הוא מצטער מאוד, עד שמואס בחייו . הסבל והביזיון קשים כל כך, עד שכמעט בלתי ניתן לו לחיות עוד את נפשו . והנה, בורא העולם, יוצר כל חי, ברא לו לעוף זה גם כנפיים, ובהן נוצות יפות ומגוונות בכל מיני גוונים של נוי ויופי . ובשעה שאותו העוף מצטער על הצרעת שברגליו מיד מביט על כנפיו ורואה את יפי זריחת נוצותיו — יופי שאין כדוגמתו בעולם כולו — ומיד שבה נפשו אליו, וחייו נאחזים בו . כך אנחנו," המשיך הרבי מצאנז ואמר, "כשאנו מביטים על עצמנו, הנה כמעט שנפסקה החִיוּת מקרבינו מרוב צער . אולם כשאנו מביטים על אבותינו ועל רבותינו הצדיקים הזכורים לטוב, אנו משיבים בזה את חִיותנו . כשאנו דבקים באלו, אנו עצמנו עולים בכך אל על, עד שאנו דבקים בהוד אור קדושתו של האין- סוף יתברך שמו לעד . " והרב מבַּרניב, שסיפר לנו סיפור זה אף אמר, שכל מי שנכח שם נשארו הדברים חקוקים בלבו, ועודם מפעמים ...
To the book |
|
|