חובה שלטונית

התפילה לשלום המדינה 96 ראו בה תפילה מטעם השלטון ולכן לא היו מקפידים לאומרה בשטייבלך" . אי-ההקפדה בשטייבלך נבע מהסיבה הפשוטה : פקחי השלטון הדירו רגליהם ממקומות אלה וביקרו רק בבתי הכנסת, ועל-כן אותם שתפילתם אומנותם הם שבאו להתפלל בשטייבלך, ושם הכירו הכול זה את זה ולא חששו ממלשין פנימי . המצב באוסטריה השכנה לא היה טוב יותר . הרב צבי פרץ חיות שכיהן כרב 62 "בשאר המקומות הקהילה היהודית בווינה ( 1918 - 1927 ) מעיד : [ ולא באוסטריה ] היתה זאת תמיד פטריוטיות על פי ציווי, שהיינו מחויבים להביע אותה בבית הכנסת" . דומה כי ביטוי משמעותי מאוד לעובדת אמירת ה"תפילה לשלום המלכות" על פי ציווי שלטוני, עולה מהוויכוח שהתנהל בתשי"ד ( 1954 ) בין הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, לבין הרב הראשי של פתח תקווה, הרב ראובן כץ . שני הרבנים היו חברי מועצת 63 את נוסח התפילה לשלום הרבנות הראשית אשר אישרה ב- 1948 המדינה . שש שנים לאחר מכן, ב- 1954 , התארח הרב הרצוג לשַבּת אצל עמיתו וידידו הרב כץ . במהלך תפילת השבת התברר לרב הרצוג כי בבית הכנסת שבו מתפלל הרב כץ אין אומרים את התפילה לשלום המדינה, כי אם את תפילת "הנות...  To the book