פרק ג: "כמו אפריקה": יקיצת הנפש לאור האהבה

226 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב מישהו בינינו קיבל יותר ממה שהוא נתן, זה הייתי אני [ . . . ] וההיכרות שלנו, לי היא היתה גורם מתקן" ; ובאופן יותר מפורש : "יצרת לי שלמות, מאירה [ . . . ] התחושה של פיתוח מסעיר של חומרים חדשים" [ עמ' 34 – 35 ] . לימים הוא מכיר בטעותו . המטונימיה האליטיסטית של קוויאר ושמפניה שבעבר הדביק לדמותה, מפַנה מקום להערכה מתקנת . כעת הוא תופס את מהותה כגילום של האיכרים אוכלי הבולבוסין בתמונתו של ואן גוך . הפשטות האותנטית והצניעות שהם משדרים מתאימים כייצוג ליושרָתה הבלתי מתפשרת, לחיים הצנועים שבחרה על פני כחש עצמי עטוף בנוחות חומרית [ עמ' 227 ] . זהו האני המהותני שלימים גילה מאחורי חזותה הזוהרת . נתוני פתיחה אלה, שבהם מאירה מגלמת את הדומיננטה החברתית ומוסיק נושא אליה עיניים מעריצות מהשוליים, עוברים טרנספורמציה במהלך השנים . הוא צומח לעינינו כתאום הנפש הגברי במשל האפלטוני ( ראו להלן ) , העולה על כל ייחוליה . חרף הפער הגילי, העדתי והמעמדי ביניהם, בעיצוב דמותה של מאירה בולטת עובדה רבת - משמעות הנוגעת במסע החניכה שלה : בד בבד עם הודאותיו של מוסיק בהטבעת חותמה על ...  To the book