פרק א: "ליוויתי אותה בדרך לביתה" כרומן יקיצה

216 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב הרומן : מוסיק משחזר את סיפורם ( ואת קולה של מאירה ) , באמצעות הקלטות שיחותיהם הטלפוניות על פני שנים, שהוא הקליט ללא ידיעתה . מערכת היחסים הזאת, שלתחושתם מייחדת אותם מכל הסובבים בבחינת אי מסוגר ופרטי בתוך העולם, מעלה על הדעת דימוי של ריקוד . לעתים זהו מחול עז וסוחף ופעמים אחרות, על רקע התהליכים העוברים על כל אחד מהם, הקצב מואט והמחול מתקדר . או אז הם מתרחקים זה מזה . התשובות שנתנו המבקרים בנוגע לשאלת נושאו של הספר עם הופעתו – סיפור על אהבה מושלמת במבחן הזמן, האמן ויצירתו והתמודדות הגיבורה עם גזירת ההזדקנות ( בושס, 1991 ; בלבן, 1991 ; פלדמן, 2002 ; שמיר, 1991 ) – תוקפן עמן . הרומן עוסק בסוגיות האלה ובהרחבה . ועם זאת נותרת בעינה השאלה – האם קיים מוקד שמנקז אליו את כל אותן פרשנויות נכוחות ? לדעתי, המוקד שסופח אליו את מגוון הקריאות הפרשניות שמזומנות לנו ברומן הוא מסע חניכה באמצע החיים שגיבורתו אמנית . בשתי מילים : סיפור התעוררות ( awakening ) , ובמילה אחת : יקיצה . "ליוויתי אותה" ופרדיגמת היקיצה "לכשעצמי", מצטטת סנדרה פרידן ( 305 . Frieden, 1983, p ...  To the book