|
|
74 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב 13 "שבאמת רק בדיתיו מלבי", כדברי נינתו מירה [ עמ' עיצובו כדמות לימינלית, 13 ] , 14 אינה גורעת מתפקידו הקומפוזיציוני במרקם ה"מסע" שאלמוג עיצבה לה : הוא מנטור אינטימי – "שנעשה לי קרוב מאד, ממש חלק מנפשי" [ שם ] , אב גדול ( שממיר את האב הביולוגי הכוזב ) וגם פרוז'קטור . מנקודת התצפית הרפלקטיבית שלה, לבדובי המחפש אחר האמת שלו, נתפס כדנ"א אישיותי פרי התורשה - "לא יכולתי שלא להגות באלחנן יהוסף לבדובי, אבי סבתי, המטיף המשוגע, הנודד [ . . . ] ולשאול את עצמי אם ילך אתי בדרכי זו שבעתיד [ . . . ] כלום יתגלגל בי גורלו – לצאת ולבוא ולהיות מטולטלת מכאן עד שאמצא בה את 15 קבורתי ? " [ עמ' 158 ] . המִתאם המדובר אינו רק גנאולוגי [ "מאין צמחתי" ] . גם השאלה "למה נעשיתי למה שנעשיתי" [ עמ' 215 ] , המכוונת להווה הסיפורי ולבחירתה באקטיביזם פוליטי כדרך חיים, מחזירה את הנינה מירה אל מורשתו הפציפיסטית 16 שתי וערב של רעיונות ופרקטיקות מעשיות והאופוזיציונית של סב אמה . נארגים בדמותה כמובילה פוליטית . "העיתונאית הקטנה שלי" ? "אָלוֹר, זו את . העיתונאית הקטנה שלי" [ עמ' 167 ] ...
To the book |
|
|