30 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב למתח זה נודעת השפעה על המקום שתופסת הכתיבה במכלול עולמה, והוא מקרין גם על הפואטיקה שלה ( כפי שיידון להלן ) . בפתיחות שתלך ותגבר עם הזמן ( בד בבד עם הביטחון שמביאה אתה ההצלחה וההכרה ) , מאששת הסופרת את קיומה החצוי : "מכיוון שחיי היומיום כל כך קשים לי ונראים לי תפלים, לא מעניינים", הכתיבה היא פיצוי וארץ מקלט ( בלבן, 1982 ) ובניסוח חלופי : "פרישה מהכתיבה בשבילי היא מוות" ( אדיבי - שושן, 3002א, עמ' 24 ) , וכן : "כשאיני כותבת, אני אדם אומלל מאוד" ( בן - זקן, הראל, זערור, סתיו ושוורץ, ,2005 עמ' 199 ) . דרכה של אלמוג אל הכתיבה הייתה ארוכה ומפותלת . במהלכה שקלה ופסלה קריירות אופציונליות ( ציור ועיון מחקרי - אקדמי בפילוסופיה ) , עד שחזרה אל הכתיבה : "כתבתי יומן שקראתי לו 'אוטואנאליזה', ולא עבר זמן רב עד שכתבתי את הסיפור הראשון שלי והוא התפרסם ב'הארץ'" ( זרניצקי, ,1987 עמ' 17 ) . לשאלת הקושי בפיצול בין הכתיבה לבין חובותיה כאם וכעקרת בית מאשרת אלמוג : "מאוד קשה לי . הרעש למשל, רעש שגוזל אותך מהקשב שלך לעצמך" . והיא מודה : "יש מרירות נוראה" ( מוסקונה - לרמן...
To the book