ניצב אדם אל מול הדר הטבע מול ישימון דומם, לוהט ומעולף . עולים אדים מארץ, כרסיס נשמותיה . ואין רואה כסדק, לנוכח החמה . הרים קרועי גזרה, אימת סלעים גולשת, שכמו קפאה לרגע במצוות בורא . יובש פתולים, שחצבו האשד תוך מלחמה נואשת, של מוות וחיים . בוהק הצהוב, עטור בכהות הצור, או לבן החור הרך, הכורע, אל מול שיאי אדום, שטופי סגול ואור, שצפונות חדודי קוהם אין יודע . ארץ שסתיו, אביב ומטר בה אין ארץ חרבה שקיצה נצחי . ארץ שבליל, בנגה הירח, דומה שהיא שייכת לכוכב אחר . ארץ דמומה, נשמע בה רק השקט, ובעצמתו מכאבת, ומטילה מורא . בה סופות החול שוצפות, שורטות בזעם, ונהם יללתן, עולה כבי נורא . ארץ הפכים, קשוחה ומהממת, ארץ אין פשרות, קשה ואכזרית . ארץ שמאוהביה ברית עולם דורשת . ארץ בראשית ! 42 שיטת הערבה עיצוב הגבולות בין הטבע לתרבות 43 שי בן אליהו, ממנהיגי המתיישבים הראשונים בערבה, חיבר את מילות השיר הזה, "בראשית", בשנת 1977 , לכבוד חגיגות העשור הראשון של עין יהב, המושב הראשון שהוקם בערבה . 11 בן אליהו מתאר בו את עמידתו של האדם אל מול "הדר הטבע", סביבה שאינה נוחה לבני האדם, "ישימון דומם, לוהט", "ארץ חרבה", "א...
To the book