|
|
אני מאמינה שהשילוב של הקבוצות השונות והתרבויות השונות במדינה הוא הקיום הנחפץ והאמיתי, ולא ההתכחשות הפורמלית והלא-פורמלית לקבוצות בתוכה ודיכוייהן״ . ( לאה צמל , עמוד 145 ) ״ נולדתי לפני קום המדינה, בפלשתינה ( א"י ) , עירונית מחיפה האדומה, חילונית עם סבא שהיה רב, אשכנזייה ממעמד בינוני מפא"יניקי . עברתי בכור ההיתוך הישראלי בין הצופים והשומר הצעיר והצבא, אחרי גדנ"ע כמובן . עד מלחמת 1967 הייתי פטריוטית תמימה, ספגתי את האתוס הישראלי הלאומי והציוני והאמנתי בו . וכשהאתוס התנפץ מדינית מיד אחרי המלחמה והכיבוש, והלאומנות המדירה התבססה בחברה הישראלית, נותרו בי רסיסיו של האתוס שעליו גדלתי, האנושיים, האידיאליים, מורשת הגלות והשואה, ערכי החירות והשוויון . לרסיסים אלה נוספו הקשר הפנימי העמוק לשפה, לתרבות, לזמר ולספרות, לנופים וליומיום . כל אלה גייסו אותי בהכרח למאבק חד – משמעי בכיבוש, בגזענות ובאפליה, מאבק שתכליתו יצירת ישראליות אחרת, ששוויון בין כל בני הארץ הזו הוא סיסמתו הבלעדית . כעורכת דין המושג "ישראליות" מסמן עבורי גם קטגוריה משפטית מובהקת . הוא משקף את רעיון המדינה כמדינת אזרחיה ולא כמדינתה של ...
To the book |
|
|