|
|
אבא - מבית ספר לוריא, בבוקר ה 5 ביוני, ושיחת הטלפון מהדודים בספרד, כעבור פחות משבוע, לביתו של חברי יוסי אמיר ( משפחת אמיר הייתה מהבודדות שהחזיקו ברשותן מכשיר טלפון, מכיוון שאהרון, אבי המשפחה, עבד בחברת החשמל ) והצהלות של אמא של יוסי - "ניצחנו ! " . התוגה והעצב על פניו של אבא ביום העצמאות מדי שנה . בית ישראל יכול לעבור מבכי לשמחה בתוך שבריר של שנייה בכל שנה, אבל לא כך אבא, שאיבד את מיטב חבריו מירושלים במלחמת הקוממיות . הביקורים במצודת כ"ח בגליל - קרב שאבי "פספס" עקב פציעתו בסוריה קודם לכן - והעצב מול מצבותיהם של יזהר ערמוני, שלמה מזרחי, נחמיה ויסוצקי ושאר בוגרי הגימנסיה העברית, הכשרת דפנה ולוחמי פלוגה ב בגדוד השלישי של הפלמ"ח . תרמיל הצד של אבא חבוי אצלי במקום בטוח עד היום . ואני נזכר בשירות בחיל השריון כשנה לאחר מלחמת יום הכיפורים . ובסיפורי סגל הפלוגה בגדוד 74 על הלחימה הנוראית שהשאירה בכֹּה רבים מהם חותם פיזי - בדמות עור חרוך וחותם פסיכולוגי קשה, הלם קרב שאין לו סוף ונפש רצוצה . אני נזכר גם בשקט ובדומייה ברמת הגולן בעת השמירות הליליות בבסיס, ומעל לכול, באורות הקיבוצים והמושבים למטה, ב...
To the book |
|
|