נתינת הדעת למהותן של תופעות, שרק למראית עין הן רחוקות זו מזו . מבט כזה מזמן יציאה מן המערה ולו רק מפני שהוא מורה לבן ההווה שמאורעות זמנו ודרכי חייו אינם ייחודיים לתקופתו, כפי שהוא נוטה לדמות . מהלכה הכללי של ההיסטוריה נראה לו סתמי . הוא דוחה את רעיון הקידמה, ומאמץ את האמרה ״מטבעה של הקידמה שהיא נראית רבה בהרבה ממה שהיא בפועל״ . 106 חביבה עליו טענתו של אדוארד גיבון, ההיסטוריון האנגלי מן המאה ה ,18 כי ״אין ההיסטוריה אלא תולדות הפשעים, השגעונות והאסונות של המין האנושי״, 107 כצפוי, אין הוא מכיר בתכנים רוחניים המיוחדים למודרנה . למשמע טענתו של אבי שגיא על ״ריקון העולם מן האל״ הוא תוהה מה ההבדל בין זה ובין הנאמר בתהילים : ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים״, 108 וקובע : ״אני אינני מכיר שום תחלואה ציבורית שלא הייתה קיימת בכל הדורות ובכל הזמנים ובכל התרבויות האנושיות, כולל היהדות״ . 109 מה שנאמר על ההיסטוריה האנושית מאפיין בעיניו גם את המקרא . תפיסת ההיסטוריה בו מציירת ״פרשה של חליפות ותמורות, עליות וירידות, הישגים וכשלונות - וחוזר חלילה״ . 110 היסוד הקבוע בחיים האנושיים מודגש בהרצאתו של ליב...
To the book