|
|
פרק 10 : זו לא הדרך שבה פעלנו תמיד | 205 על הבעיה למרכז הבקרה ביוסטון, וכריס שאל אם הוא מזיע . "אני מזיע," אמר לוקה, "אבל אני מרגיש שיש הרבה מים . הם לא הולכים לשום מקום, הם פשוט נמצאים בתוך הקסדה שלי . רק לידיעתכם . " הוא חזר לעבוד . האחראית על הליכות חלל, קרינה אוורסלי, ידעה שמשהו אינו כשורה . זה לא משהו רגיל, היא חשבה, ומיהרה להזעיק צוות מומחים שיגבשו כמה שאלות ללוקה . האם כמות הנוזלים עולה ? לוקה לא ידע . האם הוא בטוח שמדובר במים ? כשהוא שלח את לשונו כדי לטעום כמה מהטיפות שצפו בתוך הקסדה שעל ראשו, הטעם היה מתכתי . אנשי מרכז הבקרה קבעו שיש לסיים את הליכת החלל מוקדם . לוקה וכריס נאלצו להתפצל כדי להתקדם בעקבות החבלים שקשרו אותם בכיוונים מנוגדים . כדי לעקוף אנטנה, לוקה התהפך . פתאום הוא לא ראה טוב ולא הצליח לנשום דרך האף — טיפות מים גדולות כיסו את עיניו ומילאו את נחיריו . המים הוסיפו להצטבר, והוא ידע שאם יגיעו אל פיו הוא עלול לטבוע . תקוותו היחידה היתה לנווט את דרכו בחזרה אל מנעל האוויר . כשהשמש שקעה, השתרר חושך, וללוקה היה רק פנס ראש קטן שינחה את דרכו . ואז גם התקשורת שלו נפסקה — הוא ...
To the book |
|
|