|
|
פרק 3 : החדווה שבטעות | 79 שמתי לב לפרדוקס שקיים אצל מדענים דגולים ואצל חוזי עתיד מעולים : הם אינם פוחדים לטעות, ולכן הם נינוחים כל כך כשהם טועים . מה שמבדיל אותם מאחרים הוא אופק הזמן . הם נחושים להגיע לתשובה הנכונה בטווח הארוך, ופירוש הדבר שעליהם להיות פתוחים לאפשרות שימעדו, ייסוגו וייאלצו לסוב על עקבותיהם בטווח הקצר . הם דוחים את המשקפיים הוורודים לטובת מראָה קשוחה . הפחד להחמיץ את היעד בשנה הבאה הוא מניע רב-עוצמה שעוזר לנו לראות נכוחה את הטעויות של השנה שעברה . "אנשים שצודקים לעתים קרובות מקשיבים הרבה ומשנים את דעתם לעתים קרובות," אומר ג'ף בזוס . "אם לא 38 תשנו את דעתכם לעתים קרובות, תמצאו את עצמכם טועים לעתים קרובות . " לז'אן-פייר בגון יש טריק שהוא אוהב כדי לתפוס את עצמו כשהוא טועה . כשהוא קובע תחזית כלשהי, הוא גם מכין רשימה של התנאים שבהם היא תהיה נכונה, וכן התנאים שבהם ישנה את דעתו . הוא מסביר שזה מאלץ אותו להיות הגון ומונע ממנו להיקשר יותר מדי לתחזית לא נכונה . מה שחוזי עתיד עושים בתחרויות יכול לשמש אותנו גם בחיים עצמם . כשאתם מגבשים דעה, שאלו את עצמכם מה יכול להוכיח שהיא שגויה ...
To the book |
|
|