מה שג׳ון סנואו לא ידע

תופסים שליטה על אי-ודאות 133 היתה בעיה קשה, בעיקר מפני שאיש לא ידע איך היא מתפשטת וגורמת, בעיקר בערים, להתפרצויות של מגפות מדי כמה שנים . במאה התשע- עשרה הועלו כמה תיאוריות שניסו להסביר אותה . אחת הדעות המקובלות היתה שמקורה באוויר מזוהם ובסירחון . רעיון משונה יותר אמר כי כעס מגדיל את הסיכון לחלות בה . בשנים 1832 ו- 1844 נאמר לתושבי ניו יורק שכדאי שישמרו על מצב רוח טוב ורגוע כדי להימנע מהידבקות בכולרה . למרבה המזל, נמצאו באותם ימים גם מי שחשבו בכיוון הנכון : הכולרה מתפשטת במים, בלי קשר לכעס . עם זאת, כמעט לא היה מחקר שיטתי בשאלת הגורמים לכולרה ; כל הדיונים היו תיאורטיים לחלוטין . מגפת הכולרה סביב בְּרוֹד סטריט, לונדון . המלבנים השחורים מסמנים חולים שמתו במחלה 134 פלוסים ומינוסים ואז, סביב שנת 1850 , התחיל הרופא הבריטי ג׳ון סנואו לחקור את התפשטות המחלה . באותה תקופה היו כמה מגפות כולרה שפרצו בזו אחר זו ברווחי זמן קצרים . בעקבות מחקרו הראשון בשנת 1848 הצליח סנואו לזהות מאין הגיעה המחלה : מלח בשם ג׳ון הרולד היה הראשון שנדבק בה, אבל זה לא הסביר מדוע הדייר שנכנס לגור אחריו באותו חדר חלה גם ה...  To the book