"הצעידה אל הכוכב"

תעמולה ורדיפות 612 78 את עלילותיו של אבי, שהגיע בגיל סיפרתי ל [ ז'אן ] לֶסקור ( Jean Lescure ) 15 [ לצרפת ] מהונגריה מולדתו, מתוך אהבה לצרפת, ארצם של וולטר, של הוגו ושל החירות, כדי לחיות בה ולהיות לצרפתי . "צריך לכתוב את זה ! ", אמר לי לֶסקור . על כן סיפרתי את הצעידה הזאת אל הכוכב, שעמדה להיות גם צעידה אל הטלאי הצהוב ואל המוות . לא לאבי, שמת — שמא אעז לומר למזלו — לפני המלחמה . אך דמיינתי את ייאושו הנורא, הוא, צרפתי מתוך אהבה, אילו ראה את עצמו כיהודי, נורה בידי הז'נדרמים שלנו . לדמיין אותו 79 אל מול המקלעים הצרפתיים — זה גרם לעט שלי לרעוד . הסופר איחד למעשה שתי דמויות בדמות אחת : דמותו של אביו ודמותו של שען יהודי, לוחם מחתרת סוציאליסט בשם איזידור ברנהיים, שהוצא להורג כבן ערובה 80 מוריס שומאן אף הוא הגיב על המקרה של ב- 16 בספטמבר 1941 בהיותו בן 72 . ברנהיים בנאום ברדיו על "הפשע של וישי", הממשלה שלא היססה להצביע על בני הערובה שנידונו לטבח — בין שהיו בני 92 ( כך לדברי שומאן ) כמו איזידור 81 על-ידי צירוף של שני הגורלות האלהברנהיים ובין שהיו בני 17 כמו גי מוקה . הוצגה רדיפת היהודים בצרפת לא...  To the book