רדיפת היהודים בחזית המזרח

צבא עבדים 184 סיפרו לנו הנשים שלא הרחק משם נטבחים מאות אנשים . שאלתי אם הקורבנות הם יהודים, והתשובה הייתה שגם יהודים וגם פולנים נרצחים שם . המשכנו בנסיעה עוד כשלושה קילומטרים עד שהגענו אל קצה היער וראינו שם מאות אנשים פושטים את בגדיהם . האטנו ונסענו לאורך שורה של עצי תרזה עד שהיינו ממש סמוכים למסה של גופים ערומים . קו המתאר של היער החל להתעגל ופתאום נגלתה לעינינו חפירה מרובעת שאנשים עומדים בכל ארבע צלעותיה [ . . . ] [ שם ] , במטחים חד-גוניים של אש מקלע, צנחו לתוך החפירה מאות אנשים חפים מפשע . לעולם לא אשכח מה שראיתי ומה שהרגשתי : הפנים אחוזות האימה, הגופים הפסיביים, והמוני גברים, נשים וילדים ההולכים מדעת אל קברם . תגובתי הייתה שילוב של חרדה, זעם וכאב שאין לו ניחומים . הרגשתי שהוגליתי לעד מבין שורות האנושות, שנידונתי לגיהינום נצחי . ידעתי אז שלעולם לא אחזור [ עוד ] להיות 38 מי שהייתי [ . . . ] איבדתי משהו שלעולם לא יהיה בידי להשיבו . הפלוגה שבה שירת מרמלשטיין נשלחה הביתה, אבל שבועות אחדים לאחר מכן קיבלה תפקיד אחר . הפעם הורו להם להעביר לאזור קָמֵנֶץ פּוֹדוֹלסקי יהודים מקוֹרוֹשמֶזוֹ שבהו...  To the book