המפגש הראשון מנקודת המבט של הממסד הרפואי ביישוב: רופאים ניצולי שואה פרטיזנים, לוחמים ו"פליטים"

לאחות את השברים 82 המשוחררים, ועימם גם רופאים שגויסו בחו"ל, ותחילת עלייתם של רופאים ניצולי השואה, העלו את החשש מפני הישנות המחסור במקומות עבודה והעמקת האבטלה בקרב הרופאים . ב- 1945 סייעה ההסתדרות הרפואית בקליטתם של כ- 50 רופאים ניצולי השואה, אך בביטאונה הובע תדיר החשש 21 שכן שבואם יגרום למעסיקים לפגוע בתנאי השכר של הרופאים בארץ, הגידול בהיצע הרופאים יחליש את כוחם במאבק על תנאי עבודתם ועל שכרם . היא ראתה עצמה מחויבת, ראשית דבר, לטפל בסידורם של הרופאים 22 משוחררי הצבא הבריטי . הרופאים המשוחררים עצמם התאגדו חיש מהר ב"ארגון הרופאים המשוחררים" בתוך ההסתדרות הרפואית, ותבעו זכויות יתר בכניסה למקומות עבודה, באיוש משרות, ביצירת משרות חדשות ובסיוע כלכלי נוסף על הסיוע הכלכלי שקיבלו מהסוכנות היהודית בהיותם חיילים יהודים משוחררי הצבא הבריטי . הם ציפו לזכויות עודפות על אלה שניתנו לרופאים העולים . רופא משוחרר מהצבא הבריטי שביקש להתקבל לשירות הרפואי לעולים, השר"ל, קבל על כך שקופת חולים כללית קלטה למשרות קבועות כמה רופאים שלא היו דוברי עברית ושלא היה להם רישיון, אך לעומת זאת טרם 23 מצאה משרה קבועה לרופ...  To the book